אני אספר לכם עכשיו על איך הרגשתי בערך לפני כחמש שנים כשחייתי בישראל. היתה אז תקופה של הרבה פיגועי טרור בערים הגדולות, במיוחד בתל-אביב, ואם אני לא טועה זאת היתה הפעם הראשונה שפיגועי הטרור הגיעו לתל-אביב. כך שזה היה לי מאד קשה להתמודד עם זה. אני הייתי די קרובה האירוע  ספציפי שקרה בקו 5.

 

כשנסעתי בבוקר מוקדם לשיעור נהיגה בחולון, האוטובוס עצר בדיזנגוף והייתי אמורה להמשיך משמה  לשיעור בחולון. פתאום, לפתע, הודיעו לנו שהיתה תקלה ושהאוטובוס לא יכול להמשיך ולכן נאלצנו לרדת, ומה שהסתבר לנוזה שהיה פיגוע מאד קשה בדיזנגוף, שזה  רחוב מאד סואן עם הרבה חנויות ובתי קפה במרכז תל-אביב. זה רחוב שאני נוהגת לבקר בו מדי יום. יושבת לשתות קפה ולקנות בגדים. כך שזה היה לי מאד קשה להתמודד עם זה כי אמנם היו הרבה פיגועים בישראל, אבל אני חושבת שזאת היתה הפעם הראשונה שהיה פיגוע טרור שהיה ממש קרוב אלי.

 

בפיגוע הזה נהרגו הרבה אנשים. זה היה פיגוע נוראי. אני חייבת לאמר  שמאותו יום די השתניתי, זאת אומרת שהיה לי קשה מאד לנסוע באוטובוסים, או ללכת למקומות ציבוריים, כי פתאום אתה מרגיש כי באיזור הפרטי הקטן שלך מישהו נכנס אליו. זה דבר שמאד חששתי ממנו. אם הייתי נוסעת באוטובוס הייתי חייבת כל הזמן להיות עירנית ולבדוק שאין אף אחד חשוד באוטובוס, כי זאת היתה מעיין תקופה שהיו בה הרבה פיגועים באוטובוסים, וזה היה מאד מאד מפחיד.

 

אני זוכרת עוד אירוע שהיה גם במרכז תל-אביב, לא רחוק למען האמת מקפה מאד מפורסם, מאד ידוע, קפה "אפרופו" בתל-אביב. והיה לי למעשה אותו מקרה. טיילתי שמה עם שני שכנים שלי ועם בעלי, וכחצי שעה לאחר מכן היה שם פיצוץ ונהרגו שלושה אנשים. זה היה בחופשת פורים, כך שהילדים היו מחופשים וזה היה אמור להיות חג מאד שמח.

 

הרגשתי שמישהו חדר לעולם הפרטי הקטן שלי ודי חששתי ללכת ברחוב, או לשבת בבית קפה באותה נוחות שהייתי רגילה אליה.