Jump toאריאל שרון |
|
תאריך לידה |
|
כנסות |
8-16 |
סיעות |
|
תפקידים בולטים |
·
שר
החוץ ·
שר
התשתיות
הלאומיות · שר הבינוי והשיכון |
אריאל (אריק)
שרון, ראש
הממשלהMinisterpräsident האחד
עשר (הנוכחי)gegenwärtige של מדינת
ישראל, מנהיגLeader הליכוד
מספטמבר 1999 עד
נובמבר 2005,
ומנהיג מפלגתPartei קדימה
החלvom מנובמבר
2005. נולדwurde geborn בכפרDorf מל"ל ב-26
בפברואר 1928,
בשםmit dem Namen אריאל
שיינרמן.
שרון היה
איש צבאSoldat בולט herausragender ב-25 השניםJahren הראשונות ersten לקיום Bestehen מדינת
ישראל, ולאחר
מכןund danach הפךwurde
לאחד zu einer der הפוליטיקאיםPolitiker הבולטיםbedeutendste מחד einerseits , אך aber השנויים
במחלוקת Kontroverse קשה
מאידך andrerseits .
אריאל שרון
הצטרףschloss sich an ל"הגנה" gemässigte
Untergrundorganisation ב-1945.
שירתdiente במלחמת
העצמאות Unabhängigkeitskrieg כמפקדOffizier מחלקהAbteilung בחטיבת
אלכסנדרוני
ונפצע wurde verletzt אנושותschwer בקרב Schlacht על לטרון.
שרון שרד überlebte את
הפציעהdie Verletzung רק
בקושי nur mit Schwierigkeiten ונטען und es wurde behauptet שהייתה
לה השפעה Einfluss מעצבת gestaltend, bedeutend על חייו.
בתחילת anfangs 1949
היה
wurde למפקד Befehlshaber פלוגה
וב-1951
מונה wurde nominiert לקצין Offizier המודיעין Nachrichtendienst של פיקוד
המרכזKommandatur des
Landes Mitte .
בשנתIm Jahr 1952
נטל חופשהnahm
Urlaub מהצבאvon der Armee
לשם לימודים Studium באוניברסיטה
העברית, אך
נקרא לשוב wurde zurückgerufen לצה"ל
כדיum להקים aufbauen את יחידה Einheit 101, לשםfür ביצועDürchführung פעולות
תגמול Vegeltungsaktionen כנגדgegen התקפותAngriffe הפדאיוןTerroristen שיצאו מרצועת
עזה die aus dem Gasastreifen
ausgingen (שהייתה
תחת שלטון מצריםunter ägyptischer Herrschaft ) ומהגדה
המערבית Westbank
(שהייתה
תחת שלטון ירדןunter jordanischer Herrschaft ). תחת
פיקודוseiner Führung הפכהwurde יחידה 101
ליחידת הקומנדוKomandoeinheit הראשונה
erste של צה"ל,
שהתמחתהdie sich
speyialisierte הןsowohl בסיורauskundschaften ושדאות
והן בפעולות
חבלהSabotageaktionen ותקיפהAngriff בעורףNacken האויב des feindes .
יחידה זו
הנחילהvermachte לכללder gesamten צה"ל
תורות לחימהKampftheorien וטקטיקותTaktiken מתקדמותfortschrittlichen , ולמעשהund in der Tat מיקצעהproffessionalisierte את
תחוםden Beriech חיל
הרגליםInfantrie והיחידות
המיוחדותSpezialeinheiten
בצבאin der Armee .
פעילותה
המגוונתIhre
vielfältige Aktivitäten,
שדרשהdie erforderte נשק קל
וקומפטיkompakte
und leichte Gewähre ,
אך aber בעל mit כוח אשFeuerkraft משמעותי bedeutende ,
הביאהführte לפיתוחוzur Entwicklung של תת
מקלעSubmaschinengewähr עוזי,
שדגמיModelle אב-טיפוסPrototypen שלו
שימשו dienten את לוחמי Kämpfer היחידה der Einheit .
יחידהEinheit 101, שכללהumfasste לוחמיםKämpfer כגון wie מאיר הר
ציון
ו"קצ'ה", ביצעהführte durch פעולות
תגמולVergeltungsaktionen בעורףHinterland האויבdes Feindes בתגובהals Reaktion לפיגועיםAnschläge של
מסתנניםEindringlinge
פלסטינים.
לאחר nachdem שמסתננים
רצחוermordeten אשה
ושני ילדיה
ביהוד, נערכהfand staat בכפר Dorf קיביה
פעולת תגמול,
שעליה פיקדbefahl שרון. פעולה
זו, שבה נהרגו wurden getötet עשרות duzende מתושבי
הכפרder Dorfbewohner (ההערכותEinschätzungen נעותbewegen sich בין 42 ל-56
איש), המיטה
קלוןbeschämte על
מדינת ישראל,
שניסתהdie versuchte להתנערabzuschütteln ממנה
בטענה in der Behauptung שאת
הפעולהAktion ביצעו führten durch אזרחים Bürger נזעמים wütende .
בתחילתanfangs 1954
התמזגהfusionierte יחידה 101
עם גדודDivision הצנחנים
Fallschirmjäger 890, ששרון
מונהwurde nominiert למפקדו,
ורוח חדשה neuer Geist
נזרקה entfachte בצנחנים.
גדוד זה היווה war למעשהin der Tat המשך Fortsetzung של
יחידה 101
והמשיך לעסוק sich befassen בפעולות
תגמול, ובמהלך
פשיטה Angriff על מוצב Befestigte Position מצרי
נפצע wurde verletzt שרון
בשניתdas yweite Mal .
הבולטת herausragendste בפעולות
תגמול שעליהן
פיקד במסגרת
זוin deisem Rahmen היא
תקיפת Angriff auf משטרת Polizeistation קלקיליה
בסתיו Herbst 1956.
פעולות אלה
הביאו führten בדרגה almählich להתערבות Einmischung של הלגיון
הערבי הירדני
Jordanische Armee לריסון
zügelnהפדאיון Terroristen הסתננויות . Grenzüberschreitungen הפחתה Abnahmeמשמעותית bedeutende שלהן
הגיעה רק לאחר
מבצע
קדש והנצחון Sieg המוחץ absoluten של צה"ל
על צבא מצרים.
ב-1956
נתמנה שרון
למח"ט Brigadenkommandantהצנחנים. במבצע
קדש פיקד על הקרב
במעבר המיתלה
שנפלו in dem fielen בו
חללים Gefallenen רבים,
ונחיצותו Notwendigkeit הייתה war מוטלת
בספק .zweifelhaft
בסוף Ende 1957
יצא gingלקורס
לפיקוד ומטה Hauptstabkursבבריטניה, England וכשחזר beim Rückkehrמילא שורה eine Reihe של
תפקידי Rollen פיקוד, אך
הרמטכ"לים חיים
לסקוב וצבי
צור הקפיאו froren ein את
קידומו seine Karriere . גם דוד
בן גוריון
הסתייג nahm Abstand ממנו,
ומצוטט wurde
zitiert כמי als jemand ששאל
אותו der ihn fragte בשנת 1962 "האם
נגמלת Eentwähnt מאמירת Sagen אי-אמת? Unwahrheit "
דעתו Meinung השלילית
negative של
בן-גוריון על
שרון התגבשה kristaliseirte s. heraus כבר bereits שנים אחדות manche Jahren קודם
לכן . davor שרון
ניצל nutzteתקופה זו diese Phaseללימודי
משפטים Jurastudiumבשלוחה Zweig התל-אביבית
של האוניברסיטה
העברית.
בשנת 1964, עם מינויו Nominierungשל יצחק
רבין
לרמטכ"ל, החלה fing anשוב wieder התקדמותו Beförderungשל
שרון בצבא,
והוא מונה
לראש מטה Hauptstabפיקוד הצפון,Kommandatur des Nordens וכעבור
שנתיים 2 Jahrenמונה
לראש מחלקת
ההדרכה AusbildngsabteiungבדרגתGrad אלוף. General
במחקר Forschungשל מחלקת Abteilungההיסטוריה
של צה"ל תואר wurde beschriebenכיצד
wieשרון,
מתוסכל frustriertמהססנות Unentschlossenheitהממשלה
der Regierungערב
מלחמת
ששת הימים
העלה schlug
vorבאוזני
הרמטכ"ל Armeebefehlshaberאת
רעיון die Ideeביצועו Durchführungשל
פוטש צבאי:Millitärputsch
"אמרתי
שלו היינו
בשלב מסוים
קמים ואומרים,
תשמעו אתם,
ההחלטות שלכם
מסכנות את
מדינת ישראל,
ומאחר והמצב
חמור ביותר,
אתם מתבקשים
להיכנס לחדר
הסמוך
ולהמתין פה,
והרמטכ"ל
ייגש לקול ישראל
וישדר הודעה.
הם היו מקבלים
את זה בהרגשה
של הקלה
ורווחה. זו
הייתה הרגשה
שלי".
עם זאת, dennochהערכתו Einschätzungשל
ההיסטוריון
הצבאי, Armeehistorikerעמי גלוסקא,
היא שדברי Aussageשרון היו
בגדר als blose הרהורים
Gedankenבלבד
והיו רחוקים weit entfernt מלהוות werdenתוכנית
פעולה Aktionsplanממשית.wirkliche
במלחמת
ששת הימים 6 Tage Kriegעצמה
selbstהשתתף
beteiligte שרון
כמפקד אוגדה Divisionוזכה
gewannלתהילה
Rühmעל
קרבות Kämpfeשניהל führte
durchבאום-כתף
ובאבו-עגיילה,
שלאחריהם nach denenהגיעה erreichteאוגדתו
seine Divisionלתעלת
סואץ. Suezkanalלאחר המלחמה
חזר kehrte zurückלתפקיד
ראש מה"ד, Ausbildungsabteilung והעביר
בסיסי הדרכה Ausbildungsbasenליהודה
ושומרון.
ב-1969
מונה לאלוף פיקוד
הדרום, ונטל übernhamחלק
מרכזי במלחמת
ההתשה. Ermüdungskriegמתח ביקורת kritisierteקשה
hart על
שיטת ההגנה
הסטטית statische
Verteidigunsmethode ("קו
בר-לב") שבה
בחר צה"ל. בשנת
1971
התמקד konzentrierte sichבחיסול liquidierungהמחבלים
de Terroristen ברצועת
עזה, והביא brachte שקט
Ruheלאזור
dem Gebiet לשנים
אחדות, für ein Paar Jahrenאולם אופי Charakterפעולותיו
seiner Handlungenשם
היה שנוי
במחלוקת. Umschtritten
הוא ננזף gerügtעל-ידי
הרמטכ"ל על
שפינה evakuierteבדואים
מצפון nordסיני.
במאי 1973 התחלף tauschteבתפקידים Rollenעם
אלוף שמואל
גונן והתמנה
לראש מה"ד.
ביוני 1973 השתחרר wurde befreitמצה"ל.
עם פרוץ Ausbruchמלחמת יום
הכיפורים, Jom Kippur Krieg במסגרת
im Rahmen מינוי
חירום, Not-Nominierungפיקד
על אוגדת
מילואים
(אוגדה 143) בחזית Frontהדרום.
במהלך המלחמה
נקלע verwickelte s. שרון
לעימותים Auseinandersetzungenקשים
hartenעם
מפקדיו. Kommandantenלמרות
זאת, trotzdemאוגדת
שרון המשיכה setzte fortלשעוט
nach forne stürmen קדימה
ושרון עצמו
פיקד על נקודת
המפנה Wendepunkt של המלחמה - מבצע
אבירי לב, שבו כוחות
הנדסה, Ingineureשריון Panzereinheiten וצנחנים
צלחו schwammen
durchאת תעלת
סואץ. אוגדת
שרון כבשה eroberteאת החווה
הסינית ב-18
באוקטובר,
והחל מה-20
באוקטובר
החלה לטהר säubernאת התעלה
משתי גדותיה Upferמכוחות
von Truppenמצריים.
אחרי צליחת
התעלה פרצו
כוחות צה"ל אל עבר
עורף האויב על
מנת לנתק את
קווי ההספקה Nachschublineienשל
הארמיה
השלישית
ולכתרה. umzingeln מהלך
זה אילץ zwang sieאותה
להיכנע zu
kpitulierenולמעשה
כפה zwangעל
מצרים להסכים zudagenלסיום
Beendungהמלחמה
בחזית Frontהדרומית.
עם שחרורו Entlassungמהצבא
ביוני 1973 הצטרף schloss s.
anלמפלגה
הליברלית liberale Parteiשהייתה
שותפה Partnerעם תנועת
Bewegung החרות
ב"גוש
Blockחרות
ליברלים".
הוא יזם initiirteיצירת Schaffungגוש ימני rechtsגדול
יותר ופעל handelteלהקמת Errichtungהליכוד. בדצמבר 1973
נבחר wurde gewähltלכנסת
השמינית מטעם im Auftrag v. הליכוד.
כעבור nach dem Verlaufשנה התפטר kündigteמן
הכנסת, כדי
שיוכל להמשיך
להחזיק behaltenבמינוי Nominierungשל מפקד
אוגדת
מילואים. בשנת
1975
התמנה ליועץ Beraterלענייני
ביטחון Sicherheitsangelegenheitenלראש הממשלה
יצחק
רבין.
בשנת 1977, לקראת vorהבחירות Wahlלכנסת
התשיעית, הקים schuffמפלגה משלו
בשם seine eigene"שלומציון".
מפלגתו זכתה gewannרק
בשני מושבים Sitzeבכנסת,
והתמזגה fusionierteעם תנועת
החרות. שרון
התמנה לשר
החקלאות Landwirtschaftsministerבממשלה
שהקים מנחם
בגין, ופעל
להקמת
התנחלויות Siedlungenביהודה
ושומרון
ומצפים בגליל.
לאחר התפטרותו
Amtsniederlegung, Kündigungשל עזר
ויצמן
מתפקיד Rolleשר הביטחון ב-1980,
שאף strebte anשרון
להתמנות nominiert
werdenלתפקיד
זה, אך בגין
סירב weigerte ובין השניים
נוצרה entstand מתיחות.eine
Spannung
בשנת 1981, לאחר הבחירות
לכנסת
העשירית,
התמנה לשר
הביטחון
בממשלתו
השנייה מנחם
בגין.
בתפקידו זה
ניהל verwalteteאת פינוי Evakuuierungהמתיישבים
מסיני
באפריל 1982
כמתחייב wie es s. verpflichtetמהסכמי השלום Friedensverträgeעם
מצרים,
והרס demolierteעד היסוד bis auf Grundאת
ישובי חבל
ימית.
יזם את "מבצע
שלום הגליל",
והיה מעורב war involviertבכל
שלביו. In allen Phasen הצליח
gelang ihmלהסיג entfernenאת אש"ף
לביירות
ומשם לתוניס.
לטענת nach Behauptungמבקריו, seiner
Kritikerהטעה Irrefuehrenאת ראש
הממשלה ואת
הציבור die
Öffentlichkeitבמידע Auskunftשמסר
die er gabעל
מטרות Zieleהמבצע. Kampagne המחלוקת
Kontroverseגלשה
upferte ausלהפגנות
Demonstrationenשבהן
נקרא wurde genannt"רוצח"
Mörderע"י
המפגינים.
שירו das Lied v.של שלום
חנוך "לא
עוצר באדום" halte n. bei Rotהיה לשיר
מחאה Protestlied המכוון
gerichtetכנגדו gegen ihnאישית persönlich(אם
כי חנוך עצמו
מעולם nieלא
הודה zugabשהשיר נכתב
על שרון):
פנו
הדרך, räumt den Wegהנה בא
הרוצח
שור
זועם - הוא
בכלל לא טורח bemüht sichלבלום stoppen
שמור
נפשך! Bewahre dein Lebenהוא
לא עוצר
באדום! Er halt
n. bei Rot
שיר מחאה
מפורסם berühmtנוסף שנכתב
עליו באותו
נושא היה ע"י
חיילים שנלחמו
בלבנון:
רד
אלינו
אווירון lande
bei uns Flugzeug
קח
אותנו ללבנון nimm uns nach Libanon
נילחם
בשביל שרון wir warden für Sharon kämpfen
ונחזור
בתוך ארון und
in einem Sarg zurückkehren
ועדת
Kommissionכהן,
שמונתה לחקור untersuchenאת
הטבח Massaker שביצעו
הפלנגות
הנוצריות
במחנות
הפליטים Flüchtlingslagerסברה
ושתילה
בלבנון,
קבעה stellte festכי שרון
אחראי zusraendigלהתעלמות Ignorierungמהסכנה
Gefahrשהפלנגות
יערכו durchfuehrenבמחנות
הפליטים
פעולות נקם Rachaktionenעל
רצח בשיר
ג'ומייל.
בעקבות זאת im Folge dessenהמליצה
befürworteteהוועדה
die Komissionששרון יסיים wird beenden את
כהונתו, seine
Kandidaturושתיק Portfolioהביטחון Sicherheitלא יופקד wird zur Aufbewahrung gegebenיותר בידיו.
שרון סירב weigerte s.להתפטר, Amt niederlegen אך
בעקבות in Folge
vonהחלטת Entscheidungהממשלה
הודח wurde suspendiertמתפקיד
שר הביטחון (ב-14
בפברואר 1983),
ונשאר bliebבממשלה כשר
בלי תיק. Minister ohne Portfolio
ב-21
בינואר 1983
פירסם veröffentlichteהשבועון Wochenzeitungטיים
כתבה Berichtממנה עולה wonach wird deutlich כי
שרון שוחח sprachעם בני
משפחתו של
בשיר ג'ומייל
על נקמה, Rache בטרם bevorהכניס reinliessאת הפלנגות
למחנות
הפליטים Flüchtlingslägerהפלסטינים
בביירות.
שרון הגיש legte vorכנגד העיתון
תביעת Anklageלשון הרע üble Nachredeאשר
התנהלה fand stattבניו
יורק. לאחר
שנתיים
הסתיימה endeteהתביעה
בתוצאות Ergebnisseמעורבות gemischte- חבר
המושבעים
Geschworeneקבע stellete fest כי
הפיסקה Paragraphאינה נכונה,
וכי יש בה כדי es kann drin genug seinלהוציא
דיבתו verleumdenשל שרון רעה,
שכן עולה ממנה
כי כאשר alsהורה befahlעל הכנסת reinlassenהפלנגות
למחנות הייתה
לו כוונה Absichכי אלו
ינקמו s. Rächenאת מות den Todמנהיגם. Führers כן קבע חבר
המושבעים כי
הדיבה הינה חמורה schwerwiegenderיותר
מכיוון weilשנטען בכתבה
ששיחה זו
מופיעה בנספח Zusatzschreibenסודי
geheimלדו"ח
Bericht ועדת
כהן.
בבית המשפט Gerichtהודה
gestandטיים
כי לא ראה
נספח זה. חבר
המושבעים
זיכה sprach freiאת טיים
בטענה in der Behauptungכי כאשר
פירסם את
העובדות die Faktenעשה זאת ללא
סיבה Grundלהאמין zu glaubenכי אינן
נכונות.
מבחינת aus dem
Gesichtspunktהחוק בארצות
הברית, זהו
הבסיס Basisלמתן
פיצויים Entschädigungבגין
wegenלשון
הרע, וקביעה
זו משמעותה
הייתה כי שרון
אינו זכאי berechtigtלפיצויים.
שרון רואה
בתביעה משום
החזרת wiederherstellungשמו הטוב
שנפגע קשות
בעקבות
אירועי הטבח Massakerבמחנות
סברה
ושתילה,
ומשום קביעה
כי לא הייתה
לו כוונה Absichtרעה כאשר
איפשר ermöglichtאת כניסת
הפלנגות
למחנות, וכי
הטבח הוא
תוצאה Ergebnisטרגית של
אירועים אשר
לא היו
בידיעתו או
בשליטתו. Kontrolle
יש הרואים במשפט
הדיבה כנגד
הטיים את
תחילת Anfangשיקומו Rehabilitierungהפוליטי
של שרון,
מהשפל Niederlageאליו הגיע
לאחר שנאלץ wurde gezwungenלוותר
aufgebenעל
תפקיד שר
הביטחון, אל
כהונה amtierenכראש ממשלת
ישראל.
לאחר הבחירות
Wahlלכנסת
האחת עשרה
בשנת 1984, התמנה wurde
nominiertלשר
המסחר
והתעשייה Handel u. Industrieministerבממשלת האחדות
Einheitהלאומית.nationale
בפברואר 1990
התפטר
מהממשלה,
ולאחר מכן
התמנה לשר
הבינוי והשיכון
Bau und Behausungsministerבממשלתו של יצחק
שמיר.
בתפקידו זה
פעל לבנייה
מואצת beschleunigteשל דירות
לקליטת Aufnahmeהעלייה Einwanderungמברית
המועצות
והאיץ את
ההתיישבות Siedlungביהודה
ושומרון.
בתקופת
ממשלת יצחק
רבין התבטא druckte s. ausבחריפות mi
taller Schärfeנגד
מדיניותו, dessen
Politikואף אמר
כי במדינה
אחרת היו
מעמידים לדין vor Gericht stellenאת
רבין ופרס בשל
הסכמי
Abmachungen, Verträgeאוסלו.
ביולי 1995
הוסיף ואמר,
על רקע vor dem Hintergrundפינוי Räumungבסיסי צה"ל
בשטחים:
"אם
חייל Soldatמרגיש hat das
Gefühlשהפקודה
Befehlשניתנה
לו ihm gegeben wurdeהיא
בניגוד gegenלמצפונו, seinem Gewissenעליו,
באופן אישי, auf persönlicher Weise
ואני מדגיש, ich betoneבאופן
אישי, להתייצב
sich vorstellenבפני
מפקדו, להסביר
לו זאת ולהיות
מוכן לשאת בתוצאות" Konsequenzen.
את הטענה
שיהודי עלול kann (negative)להתנקש
Attentat verübenבראש
הממשלה כינה nannteשרון
באותו זמן
"עלילת דם". Verunglimpfung
אף על פי כן, dennochלאחר
הרצח קיימה
איתו משפחת
רבין מערכת
יחסים Beziehungטובה.
ב-8
ביולי 1996
התמנה לשר
התשתיות Infrastrukturבממשלתו
של בנימין
נתניהו, וב-13
באוקטובר 1998
התמנה לשר
החוץ. אחרי
מפלת Niederlageנתניהו
בבחירות של
מאי 1999
נבחר בספטמבר 1999
ליו"ר Vorstandהליכוד,
וכיהן amtierteכראש האופוזיציה
בתקופת
כהונתו של אהוד
ברק כראש
ממשלה.
ב-28
בספטמבר 2000 ערך hielt ביקור
מתוקשר mit
Medienpräsenzבהר
הבית והכריז deklarierteש"לכל
יהודי זכות das Rechtלבקר
בהר-הבית".
ביקור זה היה,
מבחינת aus der Sichtהפלסטינאים,
העילה vorgeschobener Grundלפריצתה Ausbruch של אינתיפדת
אל-אקצה, אם כי
ברור שהן
ישראל והן
הרשות
הפלסטינית
התכוננו s. vorbereitetenממושכות לעימות
מזויין, bewaffnete
Auseinandersetzungואין
כמעט מי שסובר
שהאינתיפאדה
לא הייתה פורצת
ללא אירוע זה.
לאחר מסע
בחירות שבו
הבטיח לעם
בישראל "שלום
וביטחון"
נבחר לתפקיד
ראש הממשלה,
ברוב סוחף של 62%,
והחל לכהן
בתפקיד זה ב-7
במרץ 2001. על אף הרוב
שבו קיבל את
אמון אזרחי
המדינה, והאפשרויות
להקים ממשלה
מצומצמת
שעמדו בפניו,
העדיף שרון
להקים ממשלת
אחדות לאומית
בה ניתנו למפלגת
העבודה שני
תיקים
מרכזיים - תיק
החוץ לשמעון
פרס ותיק
הביטחון לבנימין
בן אליעזר.
הדבר סייע
לשרון בהשגת
לגיטימציה לו
באופן אישי,
ולממשלתו,
ובהצגת צעדיו
כצעדים
הכרחיים
לפתרון המצב
המבוצעים תוך
קונסנזוס רחב.
במסגרת
כהונתו ניסה
לגרום להפחתת
כוחה של הרשות
הפלסטינית
באמצעים
שונים, להראות
את הקשר בינה
לטרור, ולגרום
לה לדה
לגיטימציה
בעולם. כחמישה
חודשים לאחר
בחירתו (ב-10
באוגוסט 2001)
ייזם את סגירת
משרדי הרשות
הפלסטינית
"האורינט
האוס"
בירושלים. עם
זאת בתקופת
כהונתו הגיע
לשיאו גל טרור,
שהתבטא בעיקר
בפיגועי
התאבדות,
דפוס פעולה לא
חדש בסכסוך הישראלי-פלסטיני,
אבל כזה
שהשימוש בו
הובא למדרגה
חדשה ב-2002-2001. אחרי
תקופה של
הבלגה יחסית,
שהפתיעה את
השמאל ואכזבה
את תומכיו
בימין, הוא נקט
במדיניות של
הסלמה מבוקרת,
שלא הועילה
בהפחתת
פיגועי
ההתאבדות,
ולהיפך - דומה
שהנציחה מעגל
של תגובות
ותגובות נגד
הולכות
ומקצינות.
לבסוף, אחרי הפיגוע
במלון פארק
במרץ 2002, ואחרי
שבחודש זה
נרצחו 120
אזרחים וחיילים
ישראלים,
הממשלה
בראשותו
החליטה על כיבוש
השטח שבשליטת הרשות
הפלסטינית
במבצע "חומת
מגן". מבצע זה
פורר את
תשתיות הטרור
ביהודה
ושומרון,
והצליח
להוריד במידה
משמעותית, אם
כי לא מוחלטת,
את מספר
ההרוגים
בפיגועים, ושם
קץ לתחושות של
אפוקליפסה
וחורבן שהביא
ההרג
היומיומי במרץ
2002.
שרון ספג
ביקורת נוקבת
על התמהמהותו
בהקמת גדר
הפרדה
שתחצוץ בין
ישראל ליהודה
ושומרון
ותקטין את
מספר
הפיגועים. גדר
כזו מסמלת שבר
אידיאולוגי
מבחינתו, כמי
שתמיד תמך בארץ
ישראל השלמה.
בשנת 2002 הפך את
עורו וקידם את
הקמת גדר
ההפרדה, אלא
שגדר זו נותרה
שנויה
במחלוקת
והפכה למוקד
של סערה
בינלאומית,
מאחר שעל פי
התוכנית, עתידה
הייתה להיות
מוקמת בתוככי
השטחים, מזרחית
להתנחלויות
רבות.
הביטחון
האישי שעדיין
נותר מעורער
למדי, המיתון
הכלכלי
המתמשך, וגם
קשירתו
בעבירות בתחום
טוהר המידות
שנחקרו על-ידי
המשטרה, לא
מנעו ממנו
לנצח את בנימין
נתניהו
בבחירות
המקדימות
בליכוד לקראת הבחירות
לכנסת השש
עשרה בשנת 2003.
שבועות
ספורים לפני
הבחירות
לכנסת הדליפה ליאורה
גלט-ברקוביץ',
מפרקליטות
המדינה,
לעיתון "הארץ"
ידיעה בדבר
חקירה שבה
הייתה מעורבת,
על קבלת תרומות
בלתי חוקית על
ידי שרון מידי
ידידו סיריל קרן.
שרון הגיב
במסיבת
עיתונאים
שהועברה
בשידור חי
ברשתות
התקשורת ב-9
בינואר. יו"ר
ועדת הבחירות
המרכזית,
השופט מישאל
חשין החליט
שמסיבת
העיתונאים
גלשה לתעמולת
בחירות בוטה
האסורה על פי
החוק, והורה
לאמצעי התקשורת
לקטוע את
השידור הישיר.
דבר זה דוקא
גרם לעליה
בפופולריות
של שרון, ותרם
לנצחון "הליכוד"
בבחירות
לכנסת שנערכו
ב-28
בינואר, כאשר
הוא מכפיל את
כוחו ל-38
מנדטים.
פגישת
בוש-שרון
באפריל 2004, בה
קיבל את המכתב
שבו הובעה
הבנה לעמדה
הישראלית
לאחר
הניצחון בבחירות
2003 הקים שרון ממשלה
עם "שינוי"
וללא החרדים,
מינה את בנימין
נתניהו לשר
אוצר ותמך ללא
סייג במשנתו הקפיטליסטית
ובקיצוץ
הקצבאות.
בביטחון
האישי חל
שיפור, וגם
המיתון התחלף
בצמיחה.
בנאום שנשא
בכנס הרצליה
בסוף 2003, הודיע
שרון שבכוונתו,
אם לא ימצא
פרטנר
פלסטיני הולם,
לבצע בעתיד
הקרוב נסיגה
חד צדדית
מחלקים מיש"ע
ואף לפנות
התנחלויות,
תוכנית שהוא
כינה
"התנתקות".
תוכניתו עומדת
בסתירה חדה
לדברים שאמר
רק שנה לפני
כן ולפיהם:
"דין נצרים
כדין תל אביב".
שרון העמיד את
תוכניתו
לאישורם של
מתפקדי
"הליכוד" ואלה
דחו אותה.
למרות תוצאות
המשאל שרון
המשיך במאמצים
לאישור תוכנית
התנתקות
מתוקנת
בממשלה. כאשר
פיטר את שרי האיחוד
הלאומי כדי
להבטיח רוב
בין השרים
לתוכניתו,
מעשה חסר
תקדים
בתולדות ממשלות
ישראל, ספג
ביקורת חריפה.
במקביל
להעלאת רעיון
ההתנתקות,
המשיך קו קשוח
ולוחמני כנגד
הטרור, ויזם
בין היתר את
ההתנקשויות
בבכירי תנועת
החמאס, אחמד
יאסין
ואחריו עבד
אל-עזיז
רנטיסי.
שרון נחלץ
מהאשמות
שלפיהן דוד
אפל שיחד
את בנו גלעד
ודרכו אותו
עצמו, על מנת
להפיק טובת
הנאה בפרויקט
"האי
היווני"
שעליו עמל,
כאשר קבע
היועץ המשפטי
לממשלה, מני
מזוז, ביוני 2004, כי
אין ראיות
התומכות
בהאשמות
"אפילו במקורב",
ורמז כי
התנהלותה של פרקליטות
המדינה
בפרשה הייתה
פסולה. מנגד,
בנו עמרי
הועמד לדין
באשמות אלה,
והמשפט עודו
מתנהל, כאשר
החשד הוא
שגלעד קיבל
שוחד וביצע הפרת
אמונים
במטרה לסייע
לאביו להבחר
לראשות
הממשלה. הצל על
כהונתו של
שרון לא חלף
לחלוטין, שכן
האשמות בדבר
קבלת כספים לא
כשרה מאיש
העסקים סיריל קרן
עדיין תלויות
ועומדות.
עם מותו של יאסר
ערפאת בנובמבר
2004 עמד שרון על
דעתו שתוכנית
ההתנתקות
תבוצע ולא שלל
הידברות עם
ההנהגה
הפלסטינית
החדשה.
בתחילת 2005
צירף לממשלתו
את מפלגת
העבודה
בהובלתו של שמעון
פרס. העובדה
שהממשלה
החדשה, שמטרתה
העיקרית הייתה
ביצוע
ההתנתקות, אושרה
ברוב דחוק
בהתנגדות
חברי כנסת
מהליכוד ורק
בזכות
הימנעות
ח"כים
מהמפלגות
הערביות, העידה
עד כמה השתנו
עמדותיו
המדיניות של
שרון, לעומת
הימים שבהם
נחשב לאחד
מגדולי
תומכיה של ארץ
ישראל השלמה.
שרון, שבעבר
היה נערץ על
חוגי הימין,
ספג מהם שנאה
וכעס, והועלה
החשש שמתנקש
יהודי ינסה
לשים קץ
לחייו. לאחר
ישומה של תוכנית
ההתנתקות
שאושרה
בהנהגתו
בכנסת (15
בפברואר)
ובממשלה (20
בפברואר)
ואושררה בידי בג"ץ,
פוליטיקאים
מהימין כמו עוזי
לנדאו ואפי
איתם התבטאו
נגדו בחריפות
רבה, וקראו
לרכז כוחות על
מנת להדיח
אותו
מהפוליטיקה. בנימין
נתניהו שרכב
על גל זה, ניסה
להקדים את
הבחירות
במפלגה, כאשר
הוא מנהיג את
קבוצת
ה"מורדים"
בליכוד, אבל
נחל כישלון
כאשר בוועידת מרכז
הליכוד,
אריאל שרון
גבר עליו ברוב
של כ52%.
ב-20
בנובמבר 2005
פרש שרון
מהליכוד
והקים סיעה
חדשה בשם "קדימה",
אליה הצטרפו
מספר מחבריו
מהליכוד, וכן
חברי כנסת
ממפלגת
העבודה, במהלך
שהחליש מאוד
את מפלגת
הליכוד.
ב-18
בדצמבר 2005
לקה שרון באירוע
מוחי קל.
בעקבות זאת
היה אמור
לעבור צנתור,
אך ב-4
בינואר 2006
עבר שבץ
מוחי, שחייב
את העברת
סמכויותיו
כראש הממשלה
לממלא מקומו, אהוד
אולמרט.
שרון הוא
דמות שנויה
במחלוקת,
בישראל
ומחוצה לה,
בצורה
שחריפותה
עולה במידה
רבה על
המחלוקת
המקובלת בקשר
לדרכו
ולמעשיו של
פוליטיקאי.
הוא נודע
כלוחם אמיץ,
מקימה של יחידה
101, ובקרב רבים
בישראל נחשב
למושיע
המדינה במלחמת
יום הכיפורים
(בעקבות צליחת
תעלת
סואץ), ומדכא הטרור
באינתיפאדת
אל אקצה,
ואילו בעיני
אחרים הוא
נחשב כאיש
כוחני, פזיז, מושחת
ואף שקרן
שסיכן את
ישראל (בצליחת
התעלה בטרם עת)
וגרר אותה
למלחמה
מיותרת (מלחמת
לבנון).
קיימים גם
רבים בישראל
המייחסים
לשרון הן מן התכונות
ה"חיוביות"
והן מן
התכונות
"השליליות"
ויש הרואים
בתכונה
מסוימת תכונה
חיובית בעוד
אחרים רואים
בה תכונה
שלילית.
במשך שנים,
ובמיוחד אחרי טבח
סברה ושתילה,
שבעקבותיו
אולץ להתפטר
ממשרד
הביטחון, נחשב
בקרב רבים
בעולם כפושע
מלחמה, ובבלגיה
אף היה ניסיון
(שלא התממש)
להעמידו לדין
בשל כך. עם
מעלי טענה זו
נמנה גם ראש
עיריית
לונדון, קן
ליווינגסטון,
הידוע
בחריפות
התבטאויותיו
(בין השאר
תיאר את נשיא
ארצות הברית, ג'ורג'
ו. בוש "האיום
הגדול ביותר
על החיים
על-פני כוכב
לכת זה").
חיילי צה"ל
לא השתתפו
בטבח, שבוצע
ע"י הפלנגות
כנקמה על רצח
מנהיגם באשיר
ג'ומאייל וטבח
דמור, אך
ישראל הייתה
זו שסיכמה עם
הפלנגות על
הכניסה
למחנות על מנת
ללכוד מחבלים,
תוך "עצימת
עיניים" לגבי
התוצאות האפשריות.
בעוד רוב
ההתקפות עליו
היו בדרך כלל
משמאל
המפה
הפוליטית,
הרי החל משנת 2004
הוא מותקף
דווקא על-ידי
אנשי הימין
ובפרט המתנחלים,
בשל תוכנית
ההתנתקות
שאותה יזם,
והדרכים שבהן
השתמש כדי לקדם
אותה. ביקורת
רבה נמתחה על
האופן בו פיטר
ומינה שרים
וסגני שרים
בסיטונות, אף
ממפלגתו, והשתמש
במכשיר זה כדי
לגייס חברי
כנסת לשורותיו.
הועלתה גם
השאלה, האם
אין במינוי
חברי כנסת
לשרים ולסגני
שרים, במטרה
לקבל את
קולותיהם בהצבעות
בכנסת או
במפלגה, משום
עבירה פלילית,
בדומה למינוי
חברי מרכז
מפלגה למשרות
ציבוריות על
מנת לקבל את
קולותיהם.
מתנגדיו מימין
טענו כי
התעלמותו
מהחלטת
מתפקדי
הליכוד שלא
לתמוך
בהתנתקות,
סירובו לפנות
לעם מחדש בטרם
ביצועה וכן
הניגוד בינה
לבין מצע
הליכוד ולבין
דברים שאמר
שרון עצמו
לפני הבחירות,
מציגים אותו כדיקטטור.
מתנגדיו
הפוליטיים
מימין טענו
כנגדו שתוכנית
ההתנתקות
משמשת אותו
כדי לרצות את
השמאל, וזו
הסיבה
שהדוברים
משמאל לא
מעלים על סדר
היום בקולניות
את נושא
החקירות
בעניינו
ובעניין בני
משפחתו. ח"כ צבי
הנדל טבע
בהקשר זה את
הביטוי: "עומק
העקירה -
כעומק החקירה".
למעשה,
הביקורת על
שרון מצד
הימין החלה,
אם כי בחריפות
פחותה בהרבה,
כבר בקדנציה
הראשונה שלו,
בתקופה שקדמה
למבצע
חומת מגן.
נטען
שמדיניות
ההבלגה ששרון
נקט בה אז לא הועילה
דבר ועלתה
בחיי קורבנות
טרור. ביקורת
זו התחדשה
בעקבות ביצוע
תוכנית
ההתנתקות
וההחרפה בירי רקטות
הקסאם מרצועת
עזה.
לעומת זאת,
שרון עבר מהפך
תדמיתי בעיני
השמאל אחר
ביצוע
ההתנתקות. דורון
רוזנבלום
מעיתון "הארץ"
תהה:
"איך
זה קרה ? איך
זה שהפכת לפתע
התקווה הלבנה
הגדולה של
הישראליות
כולה ? איך זה
שנעשית למושא
הערצה
והתרפקות
כללית, כולל
של השמאל המעודן
ויפה הנפש
ביותר... היה
צריך לשפשף את
האוזניים
והעיניים כדי
להאמין, שאתה -
ולא יצחק רבין
- הוא הנושא את
הנאום ההוא
בעצרת האו"ם.
שאתה - ולא
יוסי ביילין
או אפילו אורי
אבנרי - הוא
שעומד מאחורי
משפטים כמו
'אי אפשר לקיים
מדינה יהודית
ודמוקרטית
וגם לשלוט בכל
חלקי ארץ
ישראל" [1].
אשתו
הראשונה,
מרגלית, נהרגה
בתאונת
דרכים ב-2
במאי 1962, בעת שנסעה
במכוניתה
לעבודתה בירושלים.
בנם, גור, נהרג
ב-4
באוקטובר 1967,
בהיותו בן 11,
מפליטת כדור
בעת ששיחק עם
חברו ברובה
ישן ששרון
קישט בו את
ביתו. אשתו
השנייה, לילי,
הייתה אחותה
של אשתו
הראשונה, והיא
נישאה לשרון
כשנה לאחר מות
אחותה. ללילי
ולאריאל שרון
נולדו הבנים עמרי
וגלעד.
לילי שרון
נפטרה בשנת 2000,
כמה חודשים
לפני בחירתו
של שרון לראש
ממשלה.
אריאל שרון
ובנו גלעד
מתגוררים בחוות
השקמים
שבצפון הנגב,
בין שדרות
לקיבוץ רוחמה.